פסק-דין בתיק ע"א 2386/03

לפנינו שני ערעורים על החלטות של ועדת הערעורים (להלן: " הוועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: " חוק הנכים") בראשות כב' השופטת רביד: הערעור האחד (ע"א 2386/03) הוא ערעור על החלטת הוועדה מיום 1.6.03 (תיק ו"ע 2394/02), שבה קיבלה בקשה לסילוק על הסף של חלקים מערעור שהגיש המערער, מהטעם שמדובר בערעור על החלטות הוועדה הרפואית שהדרך להשיג עליהן היא בערעור לוועדה הרפואית העליונה. הערעור השני (ע"א 2632/04) הוא ערעור על החלטת הוועדה מיום 31.8.04, שבה דחתה את יתרת ערעורו של המערער על החלטת קצין התגמולים לשלול ממנו את תשלומי התגמולים המגיעים לו עד שימלא אחר הדרישה לעמוד לבדיקת הוועדה הרפואית.

1.                    רקע

(א)                המערער, יליד 1961, הוכר נכה צה"ל בשנת 1982 בגין פגימות בקרסוליים, ברכיים ועמוד שדרה מותני. במשך השנים גדל שיעור נכותו של המערער, עד שביום 28.11.96 נקבעה נכותו בשיעור של 34%.

(ב)                 ביום 15.7.99 הודיע המשיב למערער כי נתקבלו ראיות חדשות לגבי מצבו הרפואי, וזימן אותו לוועדה הרפואית כדי לבדוק אותו ולקבוע את שיעור נכותו. הראיה החדשה שבה דובר הייתה קלטת חוזי שצילמו חוקרים ששכר המשיב.

(ג)                  הוועדה הרפואית זימנה את המערער להופיע לפניה ביום 11.11.99, אך המערער ביקש לדחות את המועד וזה נדחה פעמים אחדות לבקשותיו ולבקשות בא כוחו. מכאן ואילך זומנו ישיבות רבות של הוועדה הרפואית, בדרך כלל המערער ובא כוחו התייצבו, אך המערער לא שיתף פעולה עם הוועדה ובפועל לא נענה לדרישתה לעמוד לבדיקה רפואית. נביא כאן רק מקצת האירועים שאותם סקרה הוועדה דלמטה בפרוטרוט בהחלטתה נושא הערעור השני.

(ד)                 תחילה התכנסה הוועדה הרפואית ביום 31.1.00, בהעדרם של בא כוח המערער ושל המערער עצמו (לאחר מכן טען בא כוח המערער שהזימון לישיבה הגיע למשרדו עת שהה בחופשה והוא לא ידע על מועד הדיון). הוועדה הרפואית צפתה בקלטת והתרשמה שהמערער אינו מוגבל בהליכה ובתנועות הגפיים התחתונות. עם זאת ציינה הוועדה שאין להגיע למסקנה סופית ללא בדיקת המערער (בדיקת קרסוליים) והזמינה צילומי רנטגן של קרסולי המערער לרבות צילום בסטרס עם מכשיר טלוס. המערער לא הסכים להיבדק וכפי שנראה להלן הוא התמיד בסירובו.

(ה)                המערער ובא כוחו טענו וטוענים נגד אמיתות תוכנה של הקלטת; לפי הטענה משרד החקירות שצילם את הקלטת ערך אותה באופן כוזב, ובכך גם עבר עבירה.

(ו)                  לנוכח הטענות קבע הממונה על הוועדות הרפואיות כי הוועדה הרפואית פעלה כדין, אך החליט להחליף את חבריה כדי "שהצדק ייראה". ביום 19.9.00 הוזמן המערער לוועדה רפואית חדשה. בפתח הדיון טען בא כוח המערער שהקלטת "בושלה" והוסרו ממנה קטעי צילום רלוונטיים; לפיכך ביקש שקצין התגמולים ימציא לו את חומר הצילומים המקורי שעל פיו נערכה הקלטת. הוועדה הרפואית סברה שהצילומים בקלטת צולמו בתום לב, ומצאה שאין ביכולתה לקבוע שאכן הוסרו קטעי צילום רלוונטיים. הוועדה הרפואית הציעה למערער שחברי הוועדה שהם רופאים יבדקו אותו. המערער סירב להצעה.

(ז)                  ביום 26.9.00 הודיע קצין התגמולים למערער כי החליט להפחית את תגמוליו במלואם, ובמלים אחרות לשלול ממנו את התגמולים, מפני שהמערער לא הסכים להיבדק לפי דרישת הוועדה. בעקבות המכתב פנה ב"כ המערער במכתב מיום 31.1.01 למשיב, הודיע שבדעת המערער להתייצב לבדיקה, ביקש לחדש את הטיפול בעניינו וציין שאת טענותיו נגד הקלטת יעלה לפני הוועדה הרפואית. ולאחר שהתייצב לישיבת הוועדה הרפואית ביום 1.7.01 הודיע לו המשיב, במכתב מיום 24.10.01, שכיוון שהתייצב לדיון " הוחלט לחדש תשלום התגמול החל ממועד זה". המשיב ציין במכתבו שאת השגותיו של המערער על הראיות (הקלטת) יש להביא לפני הוועדה הרפואית.

(ח)                ישיבת יום 1.7.01 הוקדשה לשמיעת טענות בא כוח המערער נגד הקלטת, והמשכה נקבע ליום 25.11.01. לאחר מכן הוזמן המערער לוועדה הרפואית פעמים אחדות. דא עקא, המערער התייצב לישיבות הוועדה הרפואית שאליהן זומן, אך סירב להיבדק ובמקום זאת עמדו הוא ובא כוחו על טענותיהם נגד הקלטת.

(ט)                ביום 25.11.01 התקיימה ישיבת הוועדה הרפואית שבה שב המערער והתנגד להצגת הקלטת ושוב סירב להיבדק. בעקבות זאת הודיע קצין התגמולים למערער, במכתב מיום 12.12.01 שנשא כותרת "אי הופעתך לבדיקה רפואית חוזרת" שעקב אי מילוי חובתו לפי ס' 37(ג) לחוק הנכים החליט המשיב, בתוקף סמכותו לפי ס' 37(ד) לחוק הנכים " להורות על הפחתת תשלומי התגמולים בגין דרגת הנכות במלואם, כולל התגמולים לפי סעיף 6 א' 14. 15 לתקנות טיפול רפואי (אם יגיעו לך בעתיד) וזאת עד למלוי חובתך".  

2.                    הערעור לפני ועדת הערעורים

(א)                המערער ערער לפני הוועדה דלמטה על שלילת התגמולים לפי מכתבו של המשיב מיום 12.12.01 (בכתב הערעור ציין המערער בטעות שהערעור מוגש על החלטת המשיב מיום 24.10.01, אך צירף את ההחלטה שנכללה במכתב מיום 12.12.01). המערער טען שביום 22.11.01 הגיש ערעור קודם על ההחלטה שנכללה במכתב מיום 24.10.01 (משום מה ערעור זה לא זכה לתיק ולמספר במזכירות בית המשפט) וביקש לאחד את הדיון בשני הערעורים. ביום 30.6.02 הגיש המערער לוועדה כתב ערעור מתוקן שבו נכללו שני הערעורים יחד. בישיבה הראשונה של הוועדה דלמטה שהתקיימה ביום 13.10.02 הסביר ב"כ המערער שהמשיב הפסיק את תשלום התגמולים למערער פעמיים. בפעם הראשונה הופחתו התגמולים ביום 26.9.00 עקב הודעת המערער בישיבת יום 19.9.00 שאין בדעתו להיבדק והם הופסקו כליל לפי מכתב המשיב מיום 3.1.01 לאחר שחלפו כ-6 חודשים מאז נדרש המערער לראשונה להיבדק בוועדה הרפואית. התגמולים חודשו במכתב המשיב מיום 24.10.01 (נושא הערעור שהוגש לפי טענת המערער ביום 22.11.01) והופסקו שוב במכתב מיום 12.12.01 (נושא הערעור העיקרי שהגיש המערער לוועדה). 

(ב)                 לפי החלטת הוועדה הגיש המשיב כתב תשובה שבו פירט את ההליכים הרבים שהתקיימו בעניינו של המערער, וטען לחוסר סמכותה של הוועדה לדון בשאלות הנוגעות לקבילות הקלטת, מפני שהדברים נתונים לסמכותה של הוועדה הרפואית, ואין מדובר בהחלטה של קצין התגמולים. המשיב הדגיש שהמערער מסכל את ההליכים לפני הוועדה הרפואית ואינו מאפשר למצותם. עוד ציין המשיב שאין בפני הוועדה ערעור על ההחלטה מיום 29.9.00 להפחית את התגמולים וכי מכל מקום חלף המועד להגשת ערעור שכזה. 

(ג)                  על יסוד נימוקי הערעור עתר המערער לסעדים אלו:

(1)    לחייב את המשיב לשלם לו את התגמולים ולחדש את הטיפול הרפואי בו מהמועד שבו הודיע על נכונותו להיבדק ולעשות כן " ללא תנאים מוקדמים".

(2)    להורות על מינוי מומחה שיבחן את טענות המערער לגבי כשירות הקלטת ומהימנותה.

(3)    להורות למשיב להימנע מהגשת הקלטת לוועדה הרפואית.

(4)    להורות על ביטול הדרישה לבדיקה מחודשת של המערער עד להמצאת ראיות רפואיות חדשות מהימנות.

(5)    לבטל את החלטת המשיב מיום 12.12.01 בדבר הפחתה מלאה של תשלומי התגמולים.

3.                    ההחלטות נושא הערעור

(א)                בהחלטה מיום 1.6.03, שכותרתה "החלטת ביניים בנושא הסמכות" קיבלה הוועדה את טענת המשיב שאל לה לדון בעתירת המערער לארבעה הסעדים הראשונים דלעיל. הוועדה קבעה שסמכותה משתרעת על החלטות קצין התגמולים שהמערער נפגע מהן אך העניינים שעליהם מלין המערער בארבעה הסעדים הללו "קשורים להליכים, החלטות ופרוצדורה שבפני הוועדות הרפואיות". הוועדה קיבלה את טענת המשיב שהדרך הנכונה למערער להשמיע השגותיו וטענותיו בעניינים אלו היא בדרך של ערעור לוועדה הרפואית העליונה וממנה לבית המשפט המחוזי (בשבתו כדן יחיד). נותר אפוא לדיון לפני הוועדה הסעד נגד החלטת המשיב להפחית את תשלומי התגמולים והוועדה ציינה שהסעד בדבר תשלום רטרואקטיבי של התגמולים (הסעד הראשון בערעור לפניה) "נבלע בתוך סעד [זה]".

(ב)                 הוועדה דנה בשארית הערעור לגופו וביום 31.8.04 החליטה לדחותו. בהחלטתה סקרה הוועדה בפרוטרוט את השתלשלותם של ההליכים הרבים שהתקיימו בעניינו של המערער לפני הוועדות הרפואיות, ומצאה ש"עולה בברור, כי המערער עשה כל שביכולתו, על מנת למנוע בדיקה פיזית ע"י הוועדה הרפואית, למרות שהביעה את דעתה כי זו הבדיקה הנדרשת לה" (ס' 23 להחלטה). וכן: "המערער באמתלות שונות ותוך שהוא מסתמך על טענות שונות ומשונות סירב להיבדק. ... שינה את דרכו והחליט להתייצב תוך שהוא משתף פעולה, לכאורה בלבד, עם הוועדה הרפואית, אך בעצם מונע ממנה את העיקר הנדרש לה - הבדיקה הקלינית" (ס' 24 להחלטה). ועוד "הוועדה התרשמה, כי המערער מנהל הליכי סרק ארוכים ומייגע את המערכת כולה בטענות, אשר כל מטרתן למנוע את בדיקתו והוצאת האמת לאור" (ס' 28 להחלטה).

מסקנתה של הוועדה הייתה שהיא " רואה בהתנהגותו של המערער התחמקות מהתייצבות לבדיקה פיזית ובכך יש כדי למלא אחר האמור בסעיף 37(ד) לחוק הנכים ..." (סעיף 25 להחלטה).

(ג)                  הוועדה הוסיפה שיש לפרש את הוראות סעיף 37 לחוק הנכים, המסמיכות את המשיב להפחית את התגמולים, בהתקיים התנאים המפורטים שם, כמקנות למשיב גם את הסמכות לשלול את התגמולים לחלוטין בהתקיים הנסיבות הנכונות.